פלאפון תקשורת בע"מ נ' משרד עו"ד: נאדר יוסף

החלטה

הענין שבפני, התנגדות הנתבע לתובענה אשר הוגשה לסכום קצוב, לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל התש"ם 1980.

ענין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ואולם לאור פרישתה לגמלואת, הועבר הענין לטיפולי. במסגרת זאת ניתנה החלטתי ביום 16.1.2012, לפיו הוריתי לצדדים למסור עמדתם בדבר המשכת ההליך מאותה נקודה בה עמד, מבלי לשמוע בשנית את חקירת המצהירים. בהקשר זה, מסרה התובעת הסכמתה למתן ההחלטה על ידי, בעוד הנתבע לא מסר עמדתו, ואולם לאור החלטתי הנ"ל, אני רואה בו כמי שלא התנגד למתן ההחלטה על ידי, והותרת הענין לשיקול דעתי.

לאור השלב הדיוני בו מצוי ההליך, לא מצאתי לנכון לשמוע הצדדים פעם נוספת, אלא ליתן ההחלטה על בסיס כתבי הטענות, הפרוטוקולים וסיכומי הטענות.

התובענה הינה תובענה לסכום קצוב, על סך 18,792 ש"ח, אשר נסמכה על הסכם להסדרת חוב מיום 18.3.2009, ועל דו"ח "מצב חשבון" מיום 14.9.2009.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התובענה, ובין היתר, טען כי ההסכם עליו נסמכת התובענה, בוטל ובכל מקרה, אותו הסכם דינו בטלות שכן לטענת הנתבע, נחתם תחת הפעלת לחץ אשר פגם בהסכמה החוזית של הנתבע, בעת כריתת ההסכם. לטענת הנתבע, התנהגות התובעת גרמה לו לנזק תדמיתי רב, וטען כי התובעת לא צירפה את מלוא המסמכים ומלוא התיעוד אשר יש להם רלוונטיות למערכת ההתקשרות החוזית שבין הצדדים.

בין היתר, הפנה הנתבע לניתוק קווי הטלפון שברשותו, במועד רגיש מבחינתו, ולנסיבות האישיות אשר לדעתו יש להם רלוונטיות לענין. אוסיף עוד כי הנתבע אף מלין על התנהגות נציגי התובעת (ואולם מדובר בטענות אשר אינן מופנות כטענת הגנה, אלא כטענות המפרטות התנהלות לא ראויה לדעתו של הנתבע). ייאמר כי הנתבע כופר בכל האמור בכתב התביעה.

הנתבע נחקר על תצהירו, ביום 26.10.2010, ובמסגרת חקירתו זאת, אישר כי אכן היתה בעייתיות עם אמצעי התשלום, ואולם טען כי נפלו פגמים בשירות אשר הוענק לו. במסגרת חקירתו של הנתבע, הוגש הסכם נוסף שהיה לנתבע מול התובעת, הסכם מיום 12.6.2008. (מוצג מש/1).

במסגרת סיכומי טענותיו, טוען הנתבע, כי אכן נכרת הסכם בחודש יוני 2008, ואולם לדבריו ההסכם כלל התחייבות ל- 18 חודשים, עם "דמי יציאה" בשיעור של 100 ש"ח לחודש. לדבריו, וכפי שהודה בהגינותו עת נחקר על תצהירו, אכן בחודש דצמבר 2008 לא כובדה הוראת הקבע שלו, ואולם כאשר פנה למחרת היום לנקודת השירות, נתקל בסירוב לא מובן, כאשר הוצבה בפניו דרישה להשיב הוראת קבע חתומה על פי המוסכם, וכן לשלם סך 2,500 ש"ח בגין יתרת חוב בגין המכשירים אשר נרכשו מאת התובעת.

ביום 25.2.2009 העביר הנתבע טיוטת הסכם פשרה לתובעת, טיוטה אשר לא זכתה להסכמת התובעת, ובהתאם נחתם ביום 18.3.2009, הסכם הפשרה עליו נסמכת התובענה, ואולם הנתבע טוען, כי ביום 20.3.2009, יומיים לאחר כריתת ההסכם, שלח הודעת ביטול להסכם הפשרה, שכן לטענתו, חתם על ההסכם תחת לחץ.

התובעת רואה את הדברים באור שונה. לדעתה, הנתבע אישור כי חתם על הסכם ההתקשרות מיום 12.6.2008, כאשר לעמדתה, הפרת ההתחייבויות המוטלות על הנתבע, העמידה את מלוא סכום החוב לפירעון. הנתבע הפר, לטענתה, את ההסכם, כאשר הוראת הקבע שלו לא כובדה (טענה עובדתית אשר אושרה על ידי הנתבע), ויד לציין כי הבעיות בקיומו של אמצעי תשלום, החלו כשלושה חודשים לאחר כריתת הסכם ההתקשרות הראשוני שבין הצדדים, ואולם דווקא על בסיס רצונו של הנתבע להיות לקוחה של התובעת בשנית, חתם על הסכם הפשרה עליו נסמכת התובענה.

לעמדתה של הנתבעת, יש לזכור כי הנתבע משמש כעו"ד מזה מספר לא מבוטל של שנים, ויש לבחון את הטענה בדבר כריתת הסכם שיש בו משום כפייה ועושק, במשקפיים אלו.

לעמדתה של התובעת, לא הוכיח הנתבע קיומו של עושק, ואף רחוק מכך, ובהתאם יש להעמידו על קיום ההסכמה החוזית אשר נכרתה בין הצדדים.

טענותיו של הנתבע, אם כן מתמצות בשתי טענות עיקריות: האחת, כי חיובו בתשלום הנטען אינו תואם את ההסכמה החוזית שבין הצדדים, והאחרת, כי הסכם הפשרה אשר נכרת, נכרת מחמת כפייה ועושק, ולפיכך בוטל ואין לו תוחלת.

לפי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973,

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה"

על פי פסיקת בתי המשפט, ענין זה נבחן על בסיס שלושת רכיביו של הסעיף, קרי: (1) התקשרות עקב ניצול, (2) קיומה של מצוקה, חולשה נפשית, גופנית או חוסר ניסיון, (3) בתנאי חוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

ראה לענין זה, דברי ביהמ"ש העליון בע"א 403/80 חי סאסי נ' נעימה קיקאון, פ"ד לו (1) 762, בעמ' 767:

"אין צריך לומר, שאף אחד מאותם דברים שמנינו בעשוק, לפי היסוד הראשון של עילת העושק, אינו עולה כדי אותם פגמים, שנמנו במי שבאים לפסול אותו לפי סעיף 8לחוק הכשרות. כן אין לומר, שאותו עשוק הוא בגדר מי שלא ידע ולא הבין מה הוא עושה, שאינו מסוגל כלל לאותו רצון הדרוש לכריתת חוזה, שמעשיו כלא היו (est factum non) (לבירורה המקיף של סוגיית non est factumלעומת טענת השפעה בלתי הוגנת ראה:ב ע"א 413/79 (3)). מכאן, שאותם דברים שמנינו בעשוק אינם מעמידים אותו במקום שפסולי דין עומדים, שכן אין הוא חולה נפש או לקוי בשכלו, שמחמתם אינו מסוגל לדאוג לענייניו, ואף במקומו של מי שלשעה או לעניין לא ידע ולא הבין מה הוא עושה אינו עומד. ואף-על-פי-כן, אין לומר, שדעתו הייתה מיושבת, וכי גמירת הדעת שלו הייתה כגמירת דעתו של כל מתקשר צלול בדעתו. הוא מצוי אי שם בין הקצוות; אין הוא בעל מום, שמומו פוסל אותו, ואין הוא חסר דעה וידיעה, שחסרונם עושה את פעולתו כאין וכאפס, אלא הוא בגדר "מעין בעל מום", הקרוב או דומה לשני אלה מבחינת הפגם בשיקול-דעתו, ש"מומו" פוגם בהתקשרות חוזית מסוימת, הניתנת לביטול רק בהתקיים יתר יסודותיה של עילת העושק. לפיכך חייבים המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית וחוסר הניסיון להיות כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע, שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול-דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון. גורמים קלי ערך מסוג "הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושים" (סוטה, ז, א [א]) לא די בהם. גם שיקולים של מדיניות משפטית מחייבים הגנה על ביטחון המסחר, שאל לנו לערערו על-ידי כל רוח מצויה.

כובד משקלו של כל אחד מן הרכיבים הנזכרים אין לו שיעור, ועל בית המשפט לקבוע אותו בכל מקרה ומקרה לגופו לפי נסיבותיו השונות. אין מקישין ממצוקתו של פלוני על מצוקתו של אלמוני, כשם שאינה דומה מצוקה, הפוגמת בעיסקה פלונית, למצוקה, הפוגמת בעיסקה פלמונית, ודברים אמורים אף ביתר הרכיבים. כן ייתכנו מקרים, שבהם נלחץ העשוק על-ידי יותר מגורם אחד, שאז ישקול בית המשפט את משקלם המצטבר, אפילו כל אחד מהם אין די בו כשלעצמו." (ההדגשה אינה במקור – א.צ.).